החלטה בתיק ע"א 7863/12 - א'

           בפניי בקשה לצירוף צד להליך שבכותרת.

           תחילה אפרט בקצרה את העובדות הצריכות לעניין:

1.        ההליך נסב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 4.9.2012 אשר דחה תביעה כספית שהגישו המערערים - בעלים, במישרין ובעקיפין של חלק מן המניות של אירית ליין בע"מ, הנתונה בהליכי פירוק (להלן: החברה)  - נגד המשיב, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק), בה טענו כי נגרמו להם נזקים כספיים כתוצאה מהחלטת הבנק שלא לחדש את מסגרת האשראי בחשבון החברה ובגין אי מתן הודעה מוקדמת על החלטתה זו.

           כחמישה חודשים לאחר הגשת הערעור הוגשה - באמצעות בא-כוחם של המערערים, אשר מונה כמנהל מיוחד לחברה לצורך הגשת הליכים נגד הבנק - בקשה לצירופה של החברה כמערערת נוספת.

           בבקשה צוין כי החברה לא צורפה לתביעה בבית המשפט קמא בשל הליך הפירוק בו היתה נתונה, אך נוכח תוצאת פסק הדין יש להורות על צירופה. ובמה דברים אמורים? בית המשפט קמא דחה את התביעה נוכח מסקנתו כי לא קמה למערערים עילת תביעה אישית נגד הבנק (וביתר הטענות שהעלו המערערים בתביעתם דן בבחינת "למעלה מן הצורך"), וכן ציין כי קיימת אפשרות כי החברה תגיש תביעה זהה נגד המשיב. בבקשה נטען כי בהינתן האמור ובשים לב לעובדה שהחברה בעלת יריבות עם הבנק והיא שניזוקה ישירות מפעולותיו, נערכה פניה לבית המשפט הדן בהליך הפירוק והתבקש כי בא-כוחם של המערערים ימונה כמנהל מיוחד להגשת הליכים נגד הבנק, ובית המשפט הורה על מינויו כאמור. מכוח מינוי זה הוגשה הבקשה דנן.

           בבקשה הובהר כי אמנם אם זו תידחה יכולה החברה לנקוט בתביעה חדשה נגד הבנק שכן תקופת ההתיישנות טרם חלפה, אך במצב כזה יתנהלו הליכים כפולים במקביל בשאלת אחריותו של הבנק, ושיקולי יעילות מצדיקים כי המחלוקות תיבחנה בהליך אחד וב"מכלול הזוויות". עוד הודגש בהקשר זה כי חלקו השני של פסק הדין בשאלת האחריות והנזק נעשה אגב אורחא והוא "בלתי מחייב", ועל כן דומה כי אם יתקבל הערעור יהא מקום להחזיר את הדיון בשאלות האחריות והנזק לבית המשפט קמא. עוד נטען כי אם סבר בית המשפט קמא כי על החברה להיות צד להליך היה עליו להורות על צירופה, תחת לדחות את התביעה.

2.        הבנק מתנגד לבקשה. לטענתו צירוף החברה מתבקש על מנת לאיין את שאלת היריבות שהוכרעה בפסק הדין, וזאת אין לאפשר. הבנק מדגיש כי המערערים בחרו להגיש תביעה אישית ולא לצרף את החברה בבית המשפט קמא (באמצעות מפרקה), וטענו כי מתקיימים בעניינם החריגים המאפשרים הגשתה של תביעה אישית כאמור, ובכך נטלו על עצמם סיכון. הבנק מוסיף כי לא חל כל שינוי נסיבות ולא נתגלו כל עובדות המצדיקות לצרף את החברה בשלב זה, ועוד הוא טוען כי הבקשה מפי החברה היא פיקציה, ולמעשה מדובר בבקשה המוגשת על ידי בא-כוח המערערים ולמענם. בנוסף טוען הבנק כי לא הוכח קיומם של התנאים לצירוף בעל דין להליך הערעור.

           הבנק הוסיף כי אמנם מפרק החברה נתן הסכמתו למינויו של בא-כוח המערערים למנהל מיוחד לצורך ההליכים נגד הבנק, אך זאת רק לאחר שהמערערים התחייבו כי הם שישאו בכל העלויות, ועוד הדגיש כי בית המשפט הדן בהליך הפירוק הבהיר בהחלטתו כי במתן האישור להגשת ההליכים אין כדי למנוע מן הבנק לטעון כל טענה לגופם של דברים. עוד טוען הבנק כי טענת המערערים, המופיעה הן בערעור שהגישו והן בבקשה דנן, ולפיה קביעות בית המשפט לעניין האחריות ולעניין הנזק הן בבחינת אוביטר היא טענה מופרכת. בהקשר זה מציין הבנק כי הגיש נגד המערער 3 תביעה בסדר דין מקוצר בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו לחייבו בגין ערבות שחתם לטובתו, ובית המשפט דחה בקשת רשות להתגונן שהגיש המשיב 3 בקובעו כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי נשוא הליך זה הינו בבחינת מעשה בית-דין.

           להשלמת התמונה יצוין כי התבקשה עמדתו של כונס הנכסים הרשמי ביחס למבוקש, וזה הודיע כי כיוון שהמערערים הודיעו שישאו בכל הוצאות הבקשה ואילו אם ההליך יצלח החברה היא שתזכה בתקבולים, ונוכח אישורו של בית המשפט הדן בהליך הפירוק, אין הוא מתנגד לבקשה.

3.        לאחר שעיינתי בחומר שבפניי ובטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

           ראשית יצוין כי בבקשה התבקש צירוף החברה "כבעלת דין - מערערת", אך הוראת תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) אשר עליה מתבססת הבקשה עניינה בצירוף משיב בשלב הערעור, ואין בתקנות הוראת דומה לעניין צירוף מערער. אמנם, בית משפט זה הרחיב במידה מסויימת את הגדרתו של "בעל דין" ואיפשר הגשת ערעור בזכות על ידי מי שזכותו נפגעה בהיותו צד בפועל להליך שהתקיים בערכאה הדיונית, גם אם אינו צד פורמלי, אך דומה כי חריג זה אינו מתקיים בנסיבות ענייננו, וגם בבקשה לא הועלתה כל טענה בעניין זה (ראו והשוו: רע"א 5727/04 בן עמי נ' ברסלב, פסקה ה' (14.10.2004); ע"א 7696/98 אסרף נ' מינהל מקרקעי ישראל (24.1.2000); רע"א 1966/11 חברת הזריחה עבודות אינסטלציה בע"מ  נ' א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ (28.3.2011)).

4.        כאמור הבקשה מבוססת על תקנה 425, ועל כן הוספתי ובחנתי האם יש מקום להורות על צירוף החברה כמשיבה להליך. כידוע, וכפי שציינו הצדדים, בפסיקה נקבע "מבחן המשולש" בהקשר זה ולפיו יש לבחון האם בעל הדין המבקש את הצירוף או מי שצירופו מבוקש (או תומך בו) עלולים להיפגע ישירות מתוצאת ההכרעה בערעור אם אותו בעל דין לא יצורף להליך; האם ראוי שההכרעה תכבול במעשה בית-דין את מי שצירופו מבוקש; והאם שיקולים של יעילות וסדר דיוני תומכים בצירופו להליך (ראו בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד מה(5) 457, 463 (1991)). עוד יוזכר כי הנטל להוכחת תנאים אלו מוטל על מבקש הצירוף (ראו עע"ם 7926/06 אדרי-אל ישראל בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל עליון, פסקה 10 (24.6.2009)) וכי צירופו של בעל דין שלא היה צד להליך בערכאה הדיונית הינו חריג השמור לנסיבות המצדיקות זאת (ראו רע"א 8565/10 עמאש נ' הועדה לתכנון ובניה השומרון, פסקה 5 (3.5.2012)).

           דומני כי המוקד בענייננו מצוי בתנאי השלישי, דהיינו קיומם של שיקולי יעילות וסדר דיוני, אשר לא הוכיח כי מתקיים בענייננו. בבקשה צוין כי החברה לא צורפה להליך בבית המשפט קמא נוכח העובדה שהיתה נתונה בהליכי פירוק. אולם לא הוסבר מה מנע מן החברה או מן המערערים לעשות את שעשו בשלב זה, קרי לבקש את אישורו של בית המשפט הדן בהליך הפירוק להגיש את התביעה גם בשם החברה או לצרפה להליך לאחר שזה הוגש. אולם כעת, ומשחלק מרכזי, אם לא המרכזי, של פסק דינו של בית משפט קמא עוסק בשאלת מעמדם של המערערים להגיש את ההליך נגד הבנק ובקביעתו כי לא התקיימו בעניינם החריגים המאפשרים הגשתה של תביעה אישית, יש ממש בטענת הבנק כי הניסיון לצרף את החברה כצד להליך בשלב זה הינו ניסיון "לעקוף" מסקנות אלו של בית המשפט קמא.

           עוד יש להוסיף כי משעילת הצירוף היתה קיימת עוד בערכאה קמא והמערערים בחרו שלא לצרף את החברה להליך, אין מקום להורות על צירופה בשלב זה (ראו ע"א 6786/96 צפרי נ' הדר חברה לבטוח בע"מ, פ"ד נד(3) 443, 454 (2000) (להלן: עניין צפרי)), ויובהר בהקשר זה כי ככל שאינטרס הצירוף הוא של החברה, הרי שהיה עליה (באמצעות מפרקה) לפעול להצטרף להליך מיד כשידעה עליו, ולא להמתין ולכלכל צעדיה בהתאם להתפתחויות (ראו ע"א 7603/11 עולש מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' עו"ד גד שטילמן (בתפקידו ככונס נכסים), פסקה 3 (13.5.2012)), ואילו ככל שהאינטרס הוא של המערערים עצמם (כטענת הבנק), אזי בצדק ציין הבנק כי "תקנה 425 אינה מיועדת לאפשר לבעל דין שקיבל החלטה דיונית מודעת בערכאה הראשונה להחזיר את הגלגל אחורנית בערעור, רק מחמת ששיקולו נתברר כשיקול מוטעה" (רע"א 3093/92 וידרשל נ' שניר, פסקה 3 (21.10.1992)) או כדי להרחיב את יריעת ההתדיינות (ראו זידלר נ' גורנשטיין, פסקאות 6-7 (8.11.1994)). עוד יצוין כי טרונייתם של המערערים על בית המשפט קמא אשר לא צירף את החברה כצד להליך תמוהה היא על רקע העובדה שלא טענו כי נעשה על ידם באיזשהו שלב ניסיון לבקש את צירופה של החברה כצד להליך.

           כמו כן, טיעון "היעלות הדיונית" שהועלה בבקשה אינו משכנע שכן הבנק מתנגד נחרצות לטענת המערערים לפיה יש להשיב את הדיון לבית המשפט קמא על מנת שיערוך דיון "ממצה ועובדתי" בשאלות האחריות והנזק כמו גם לטענתם כי החברה רשאית להגיש תביעה עצמאית. על כן, ומבלי להביע עמדה בעניין, לא ניתן לומר בשלב זה כי אכן יתנהלו בפועל הליכים מקבילים באותו עניין. מכל מקום ואף אם יתקבלו כל טענות המערערים בעניין זה נקבע לא אחת כי "מניעת ריבוי משפטים אינה מטרה העומדת בפני עצמה ומחייבת צירוף צדדים" (ראו עניין צפרי, 450).

5.        די בכך כדי לדחות את הבקשה, אך עוד אוסיף כי ספק האם הוכח גם קיומו של התנאי הראשון לצירוף בעל דין, ולפיו בעל הדין שצירופו מבוקש עשוי להיפגע ישירות מתוצאת פסק הדין בערעור. קיומו של תנאי זה קשור למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים האם בקביעות בית המשפט קמא בשאלת האחריות, אותן הוסיף בבחינת "למעלה מן הצורך", מהוות מעשה בית דין גם ביחס לחברה. מן הטיעונים שפורטו בבקשה עולה כי לשיטת המערערים החברה רשאית להגיש תביעה חדשה נגד הבנק ואין היא כבולה במסקנות שנקבעו בפסק הדין. הבנק מתנגד כאמור לגישה זו, ומבלי להכריע בדבר, עולה כי דווקא לשיטת המערערים החברה לא תיפגע כתוצאה מפסק הדין שכן לא יהיה בו לחסום אותה מהגשת תביעה עצמאית.

           כך או כך, הרי שנוכח האמור לעיל סבורני כי אין מקום לצרף להליך בשלב זה את החברה, אשר מטעמים השמורים עימה ועם המערערים לא צורפה להליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי.

           הבקשה נדחית, אפוא.

           מבקש הצירוף ישא בהוצאות הבנק בסך של 3,000 ש"ח.